החלטה בתיק בש"פ 5582/13

1.        בקשה חמישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים החל מיום 19.8.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 45374-11-11 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם. ביום 15.8.2013, לאחר הדיון בבקשה, החלטתי להאריך את מעצר המשיב עד למתן החלטה.

כתב האישום

2.        נגד המשיב ושני נאשמים נוספים הוגש ביום 24.11.2011 כתב אישום. ביום 27.11.2011 תוקן כתב האישום (להלן: כתב האישום המתוקן) והוסף לו נאשם נוסף (כל הנאשמים בכתב האישום המתוקן, להלן ביחד:הנאשמים). בכתב האישום המתוקן נטען, כי הנאשמים הם תושבי מדינת ישראל המעורבים בפעילות האזרחית של ארגון הטרור חמאס. בחלק הכללי שבכתב האישום המתוקן נטען כי פעילות אזרחית זו מתבצעת באמצעות פעילי הארגון המאוגדים בקבוצות מקומיות הפועלות בקרב ריכוזי אוכלוסיה מוסלמית, בין השאר ברחבי העיר ירושלים. במסגרת פעילות זו, מתבצעות פעולות שונות בתחומי הדת, החינוך והרווחה במטרה לקרב את הציבור המוסלמי לאידיאולוגיה של הארגון, ועל-ידי כך להרחיב את מעגל תומכי הארגון.

           על פי המתואר באישום הראשון, המיוחס למשיב (הוא הנאשם 1 בכתב האישום המתוקן) ולנאשמים 2 ו-4, במהלך חודש אוגוסט 2010 בחרה המועצה המייעצת - המורכבת מפעילי חמאס מקומיים מרכזיים מכל אזורי ירושלים (להלן: המועצה) - במשיב ובנאשמים 2 ו-4 כוועדה ניהולית של המועצה (להלן: הוועדה). המשיב נבחר על-ידי חברי הוועדה לשמש יושב-ראש ומנהיג פעילות החמאס בירושלים. במסגרת פעילות הוועדה, התכנסו המשיב והנאשמים 2 ו-4 מעת לעת והגו רעיונות לפעילויות שונות בקרב האוכלוסיה. במסגרת זו אף מונה הנאשם 2 לראש הוועדה לעניינים חברתיים ולממונה על גיוס כספים ומימון פעילות החמאס בירושלים, והנאשם 4 מונה לראש ועדת ההשכלה מטעם החמאס בירושלים. על פי הנטען, פעלו המשיב והנאשמים 2 ו-4 להגשת סיוע למשפחות נזקקות בחגים, להשתתפות פעילי חמאס באירועים קהילתיים ופרטיים וקיימו יחד עם פעילים אחרים ביקורי משפחות "שהידים", משפחות אסירים ביטחוניים ואסירים משוחררים. לגבי הנאשם 2 נטען כי הוא פעל לגיוס כספים ממקורות שונים, בין היתר לצורך רכישת מבנה לשם הקמת בית ספר. עוד נטען, כי המשיב והנאשמים 2 ו-4 פעלו במסגרת המועצה למען הגברת התמיכה וההזדהות עם נציגי חמאס לפרלמנט הפלסטיני שתושבותם נשללה מהם על-ידי שר הפנים והם שוהים בחצר משרדי "הצלב האדום" במחאה על הכוונה לעצרם בגין היותם שוהים בלתי-חוקיים. נטען כי המשיב והנאשמים 2 ו-4 פעלו על-מנת להגביר את ביקורי ההזדהות עם נציגי חמאס לפרלמנט הפלסטיני. בנוסף, נטען כי המשיב, הנאשמים 2 ו-4 ואחרים התכנסו לישיבה בוואדי ערה, שם התקבלו החלטות שעיקרן עידוד האוכלוסיה לבוא ולבקר במסגדי העיר ירושלים. במעשיהם האמורים, נמנו המשיב והנאשמים 2 ו-4 עם פעילי ארגון הטרור חמאס, ואף מילאו תפקידים בהנהלת הארגון. נוכח האמור, הואשם המשיב (יחד עם הנאשמים 2 ו-4) בעבירות של פעילות בארגון טרוריסטי (לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: הפקודה)) ושל חברות בארגון טרוריסטי (לפי סעיף 3 לפקודה). האישום השני בכתב האישום המתוקן לא מייחס עבירות למשיב.

הליכי המעצר

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום המתוקן, הגישה המדינה בקשה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. בדיון בפני בית המשפט המחוזי שהתקיים ביום 26.12.2011 (מ"ת 45455-11-11), הסכים בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולמעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

4.        משלא הסתיים משפטו של המשיב, הורה בית משפט זה, בהתאם לבקשת המדינה ובהסכמת המשיב, על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 6029/12 (13.8.2012); השופט א' רובינשטיין). בחלוף תשעים הימים האמורים, הגישה המדינה בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב. המשיב התנגד לבקשה, אולם הבקשה התקבלה ונקבע כי אין מקום לעריכת תסקיר בעניינו של המשיב (בש"פ 8437/12 (2.12.2012); השופט י' דנציגר). בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב התקבלה בהסכמתו (בש"פ 1025/13 (11.2.2013); השופט ח' מלצר). משמשפטו של המשיב לא הסתיים, הוגשה בקשה נוספת - רביעית במספר - להארכת מעצרו. המשיב התנגד לבקשה, אך הבקשה התקבלה (בש"פ 3369/13 (3.6.2013); השופט א' שהם (להלן: בש"פ 3369/13).

5.        ביני לביני, ביום 4.4.2013 הוגשה בקשה (רביעית) מטעם המדינה להארכת מעצרם של שני הנאשמים הנוספים, הנאשמים 2 ו-4 (בש"פ 2291/13 מדינת ישראל נ' פלוני; השופט ח' מלצר). בקשת המדינה התקבלה. עם זאת נקבע בהחלטה, כי משך הזמן בו שוהים הנאשמים 2 ו-4 במעצר, ביחד עם העובדה שקצב התקדמות ההליך העיקרי אינו משביע רצון, מצדיקים לבחון שחרורם של נאשמים אלו לחלופת מעצר שלא בתחומי העיר ירושלים או בשטחי האזור. נוכח האמור, מעצרם של הנאשמים 2 ו-4 הוארך אך נקבע כי במידה והם יגישו בקשות לעיון חוזר במעצרם, ידון בית המשפט המחוזי בבקשות לאחר קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. החלטה דומה התקבלה בעניינו של מעורב נוסף בפרשה בבש"פ 2292/13 מדינת ישראל נ' פלוני (4.4.2013). ואכן, נאשמים 4-2 הגישו בקשה לעיון חוזר במעצרם, אך לאחר שנבחנו חלופות המעצר שהציעו, בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם. במקביל, הוגשה לבית משפט זה בקשת חמישית להארכת מעצרם. בית המשפט (בש"פ 4470/13, 44775/13 מדינת ישראל נ' חמדייה (3.7.2013) השופט י' עמית) דחה את בקשת המדינה ושחררם לחלופת מעצר, נקבע כי "בנקודת הזמן בה אנו נמצאים, ובהתחשב בכך שהמסוכנות של המשיבים היא במישור "האזרחי" של הארגון, אני סבור כי נקודת האיזון השתנתה ויש להורות על שחרורם לחלופת מעצר ... ".

6.        אף המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בעניינו, וביום 7.8.2013, לאחר שבית המשפט המחוזי דן בה, היא נדחתה, כשבית המשפט מפנה, בין היתר, להחלטה בבש"פ 3369/13 ולכך שהמשיב מחזיק בתפקיד הבכיר ביותר מבין כל הנאשמים בפרשה והוא נושא על גבו עבר פלילי מכביד, בגינו אף ריצה עונשי מאסר לתקופות שונות, ובכללן ארבע שנות מאסר מהן השתחרר זמן לא רב לפני מעצרו הנוכחי.

התקדמות ההליך העיקרי

7.        כעולה מבקשת המדינה, ביום 16.6.2013 הסתיימה פרשת התביעה. ביום 4.7.2013, לאחר שלושה מועדי הוכחות, הסתיימה פרשת ההגנה. סיכומי התביעה וסיכומי ההגנה נשמעו, ובית המשפט המחוזי קבע את מועד מתן הכרעת הדין ליום 11.9.2013.

הבקשה

8.        לטענת המבקשת יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק הדין בעניינו. נטען, כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב היא רבה, וכי לצד היותו פעיל בכיר ששימש יושב-ראש הוועדה ומנהיג פעילות ארגון החמאס בירושלים, יש לשקול גם את עברו הפלילי המכביד, בגינו אף ריצה (בשל חלק מהמעשים) עונשי מאסר בפועל. עוד נטען, כי הגם שנאשמים אחרים בפרשה שוחררו בתנאים מגבילים, נוכח תפקידו ומעמדו של המשיב, כמו גם עברו הפלילי, אין מקום להורות כך בעניינו. לבסוף נטען, כי התיק העיקרי קרוב מאוד לסיומו (הכרעת הדיון נקבעה ליום 11.9.2013) וגם בשל כך אין טעם בשחרורו של המשיב.

9.        בדיון שהתקיים בפניי, שב והדגיש המשיב, באמצעות באת כוחו, את עובדת שחרורם לחלופות מעצר של יתר הנאשמים בפרשה, כאשר בכתב האישום, לטענתו, מיוחסים להם פעולות אקטיביות חמורות ורבות מאלו המיוחסות לו. המשיב גם טוען כי אין ראיות להוכחת מעמדו הבכיר, אך באת כוחו לא עמדה על טענה זו בנסגרת ההליך דנא, שכן לענייננו נקודת המוצא היא קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום. לטענתו, נקודת הזמן הנוכחית מצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. חיזוק לכך מוצא המשיב בהחלטת המעצר בעניינו מיום 3.6.2013 (בש"פ  3369/13) בה נאמר על ידי השופט א' שהם כי נכון לעת נתינת ההחלטה "טרם השתנתה נקודת האיזון בעניינו של המשיב ועדיין לא הגיעה השעה לשקול את שחרורו לחלופת מעצר". המשיב דוחה את טענת המבקשת כי אין טעם בשחרורו ממעצר בשל המועד הקרוב שנקבע למתן הכרעת דין בשני נימוקים. האחד, משום שאך לפני חודש שוחררו שני נאשמים נוספים. השני, משום שגם בעת הזו לא קיבלה באת כוחו את כל חומר החקירה בעניינו ולכשיתקבל כל החומר, שמורה לו הזכות לעלות טענות חדשות, ואם יעשה כן, בהכרח ייגרם עיכוב במתן הכרעת הדין.

           לעניין חומר החקירה, המבקשת הגישה ביום 15.8.2013 הודעה משלימה בה נאמר כי כל חומר החקירה הועבר כבר בתחילת ההליך לידי ההגנה, וכל הבקשות הרבות שהגישה ההגנה בעניין זה נדחו על ידי בית המשפט. המבקשת הוסיפה ופרטה אודות הסכמתה להעתקת תוכן מחשביהם האישיים של הנאשמים על ידי ההגנה ואת הפעולות השונות שהיא אפשרה לשם כך. בתגובתה להודעה שבה וטענה באת כוח המשיב כי עד כה לא נמסרו לידיה כל חומרי החקירה. כמו כן, היא דחתה הטענה כי בקשותיה השונות לקבלת חומר חקירה נדחו על ידי בית המשפט, וטענה כי במצב דברים זה נפגעת זכותו החוקתית של המשיב להליך הוגן. איני רואה לנכון להכריע במחלוקת זו, שכן, כפי שיפורט להלן, אם יסתבר שהכרעת הדין לא תינתן במועד הקבוע כיום, עשויות להיות לכך השלכות גם על שאלת מעצרו של המשיב, השלכות שאין מקום לדון בהן כבר עתה, אלא שככל שאפשרות זו אכן תתממש בפועל.

דיון והכרעה

10.      בבקשה להארכת מעצר המתבקשת לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בית המשפט לאזן בין זכות נאשם, אשר טרם הוכחה אשמתו, לחירות, לבין הגנה על האינטרס לשלום הציבור ובטחונו, ולניהולו התקין של ההליך (ראו למשל: בש"פ 1949/12 מדינת ישראל נ' חמדאן, פס' 5 (18.3.2012); בש"פ 1571/12 מדינת ישראל נ' קליין, פס' 5 (1.3.2012)). נקבע, כי חלוף הזמן והימשכות ההליכים מטים את נקודת האיזון כך שמשקלן של חזקת החפות וזכות הנאשם לחירות גוברות (בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה  (14.3.2006)). אולם, אין בחלוף הזמן כשלעצמו כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים אל מול חירותו של נאשם ועל כל מקרה להבחן בהתאם לנסיבותיו (בש"פ 7198/11 מדינת ישראל נ' ווינר, פס' 5 (25.10.2011)). השיקולים העיקריים אותם יש להביא בחשבון הם מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם וקצב ההתקדמות ההליכים בתיק בערכאה המבררת (בש"פ  1115/12 מדינת ישראל נ' מרזוק (9.2.2012)).

11.      את דבר מסוכנותו של המשיב ניתן להסיק מעצם השתייכותו לתנועת החמאס ומהתפקיד הבכיר בו כיהן. נטען, כי המשיב מילא את התפקיד הבכיר ביותר מבין כלל הנאשמים בפרשה. כך שגם אם ליתר הנאשמים מיוחסת פעילות אקטיבית בהיקף גדול יותר, הרי שבנסיבות אלו אין הדבר מעיד דווקא על מידת המסוכנות, אלא על היררכיית תפקידים. אומנם, המשיב לקח חלק בפעילותה של הזרוע האזרחית ולא הצבאית, אך כפי שכבר נקבע "לא ניתן לבודד בין הפונקציה האזרחית לפונקציה הצבאית בפעילותו של הארגון, וכל אבחנה והפרדה ביניהם היא מלאכותית ושגויה. הפונקציה האזרחית מזינה את התכלית הצבאית, והתכלית הצבאית מספקת את העילה והתכלית לפעילות הכספית האזרחית ולהזרמת המימון הנדרש לפעילות הארגון ... " (בש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל (17.8.2005)). נוסף על כך, וחשוב לא פחות, עברו הפלילי המכביד של המשיב, מעיד על מסוכנותו ועל כך שאף בעונשי המאסר אותם ריצה, בעבירות דומות, לא היה כדי להרתיעו מלשוב לפעילות אסורה בארגון טרור.

           אכן, יתר הנאשמים בפרשה שוחררו לחלופות מעצר. כמפורט לעיל, בהחלטה מיום 3.7.2013 (בש"פ 4470/13) שוחררו שני נאשמים נוספים (כך שביחס לכל המעורבים בפרשה, למעט המשיב, ניתנו החלטות שחרור). אולם, בבש"פ 3369/13 כבר עמד השופט א' שהם בהרחבה על ההבחנה בין המשיב ליתר הנאשמים, אשר מצדיקה את בחינת עניינו באופן שונה, ועיקרה היא - בכירותו בארגון ועברו הפלילי המכביד, החמור בהרבה משל יתר הנאשמים.